עוד עשרה ימים טסים לביקור מולדת בפעם השנייה מאז שהגענו לארה"ב.
אחד הדברים שאני הכי מתגעגעת אליהם הוא האוכל. (אמא ואבא, לא להעלב, אתם במקום הראשון ברשימת הגעגועים).
אני מחכה בקוצר רוח לאוכל הטרי, הריחני, הצבעוני והמגוון שאפשר למצוא רק בישראל.
איכשהו בישראל הכל מתקשר אצלי לאוכל.
בצבא, כשהורים היו באים לבקר בשבת, הייתי מחכה לטעום מטעמים שונים שהאמהות היו מביאות.
בעבודתי במלצרות, במסעדות רבות, הייתי מתרגשת לקראת הפסקת האוכל בה הייתי יכולה להזמין לי מה שרק התחשק לי מהתפריט. בלימודים ובעבודה, כל מאורע היה סיבה לחגיגת אוכל.
הבוס הודיע שיש צורך בישיבת צוות ומיד אנחנו הנשים היינו מתארגנות ומחלקות בינינו מה כל אחת מביאה כדי להפוך את המפגש לטעים יותר.
אז יכול להיות שאני קצת אובססיבית בעינייני אוכל ושאתם לא לגמרי מבינים על מה אני מדברת, אבל, אתם חייבים להסכים איתי שאחד הדברים הכי מופלאים בישראל זה האוכל. נכון?!?
במקום עבודתי האחרון בישראל, עבדה איתי בחורה מקסימה בשם אירית שקראנו לה "אירית המתאמת" מתוקף תפקידה כאחראית תאום התקנות מול לקוחות החברה. חוץ מלתאם התקנות היא גם הביאה פעם עוגיות טעימות להפליא.
אם אתם אוהבים חלבה אתם צפויים להתאהב. יש משהו בטעם של העוגיות האלו שממש מזכיר לי את ישראל.
אז שנתחיל?
חטיפי טחינה מתוקים
כ- 50 חטיפים
מצרכים
4 עלי פילו
1 כוס טחינה גולמית
1 כוס סוכר חום
1 כוס קוקוס טחון
1/2 כפית קינמון טחון
כפית שומשום
40 גר' חמאה מומסת
מחממים תנור ל-180C/355F.
מערבבים בקערה את כל החומרים (למעט החמאה והפילו).
פורסים עלה פילו ע"ג משטח העבודה ומורחים אותו קלות בחמאה מומסת.
מניחים מעל העלה הראשון עלה בצק נוסף וגם אותו מורחים קלות בחמאה.
מפזרים חצי מכמות המילוי על עלי הפילו שפרשנו באופן שווה. מגלגלים לרולדה הדוקה יחסית.
את הרולדה מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה.
מורחים את הרולדה במעט חמאה וחותכים בעזרת סכין חד לפרוסות של 1 ס"מ. (החיתוך לא צריך להיות מושלם עד לתחתית, לאחר האפייה חותכים את החטיפים לגמרי).
חוזרים על הפעולה עם שני עלי הפילו הנוספים ומכניסים את שתי הרולדות לתנור לכ-15 דק'.
מצננים מעט וחותכים את החטיפים.
לאחר צינון מלא שומרים את החטיפים בקופסא סגורה היטב.
מגישים עם תה נענע חם.




































